<h1>החכם ר' שמואל הכהן ז"ל — מודפס בסוף ספר המאורות</h1>
<h2>דף ט:</h2>
מה שכתב הרב רבינו בספר ההשלמה במסכת ראש השנה כי פירוש ספוק גפנים ספוק על ספוק אע"פ שהבריכה בארץ מותר מתבאר ממה שכתב הר"ם [הלכ' מע"ש פ"י הי"ח] ז"ל הרי שהבריך בד אחד בארץ וצמח וכו'. לא הבנתי, כי זה הלשון נראה שהוא פירוש הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה, שהוא שנוי במשנה קודם זה דסיפוק על סיפוק. ואם (לא) כן יש לתמוה איך לא הביאו הר"ם ז"ל. ועוד מדקתני אע"פ שהבריכה משמע דכל שכן אם לא הבריכה, מכלל דבלא הבריכה הויא סיפוק על סיפוק. וסיפוק על סיפוק נראה שאינו מדבר על הבריכה אלא על הרכבה. ופירוש סיפוק כמו סבוך, כי האותיות שמוצאם ממקום אחד מתחלפות. וכן מצאנו בירושלמי הבקיר חמצו כמו הפקיר, והבקר לעניים כמו הפקר. גם בענין זה מה שהביא בגמרא דמסכת סוטה [מ"ג ע"ב] ילדה שסיבכה בזקנה בטילה נמצא בירושלמי דמסכת ערלה פרק קמא [מ"ב] ילדה שסיפקה לזקינה טהורה. הנה הזכיר סיפקה במקום סיבכה. ובמשנת מסכת ערלה פרק קמא [מ"ב] גם כאן ספקה לזקנה חוץ לארץ פטור. גם בהרבה מקומות. ואם נשאל איך לא הביא הר"ם ז"ל לפי זה הפירוש הא מתניתין דספוק על ספוק. אפשר שהיה דעתו שהוא נכלל בילדה שסיפקה לזקנה, כמו שנראה מן הירושלמי, ואע"פ שיש לפרשו בענין אחר. ירושלמי פרק קמא דמסכת ערלה, אמר רבי מונא יאות אמר רבי חנינא ילדה שספקה לזקנה טהורה הילדה. אמר ר' חייא בר' בא מתניתא אמרה כן ספוק גפנים ספוק על ספוק, אע"פ שהבריכן בארץ מותר. וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא תתאחה מן הזקנה. אמר ר' חננא בר הלל מתאחה היא עד שלא תשריש. ר' יוסה בשם ר' יוחנן שרשין אין בהן ממש. ופירוש הדבר נראה שהוא כן. כגון שהרכיב את הזמורה התלושה בשני ראשיה, ועשה כן על דעת שלאחר שתקלוט יחתכנה באמצעיתה ותהיה לשני ראשים. אחר כן אמר אע"פ שהבריכה, וזה יעשה שלאחר שתקלוט משני ראשיה בהרכבותיה ותשריש באמצעיתה במקום הברכתה יחתכנה בשני מקומות ותהיה לארבעה ראשים. עכ"ל.
